מה יקרה אם ננסה לצאת מחניון עם מחסום דוקרנים - בלי לשלם?
נקרע את כל הצמיגים ברכב, ולא נוכל להמשיך לנסוע.
אנחנו נמצאים בחניון רוחני - אבל לא מוצאים מקום חניה.
מסתובבים ומסתובבים בכל המפלסים,
וכל המקומות תפוסים.
לפעמים אנחנו מוצאים איזה מקום פנוי,
אבל קשה מאוד להחנות שם,
אין מספיק מרחב תמרון.
ופתאום מרחוק אנחנו רואים רכב יוצא.
נוסעים לשם במהירות,
אך מישהו זריז, כבר תפס לפנינו את החניה.
מה עושים? התייאשנו.
חייבים לצאת מפה.
אז צריך לשלם - כי אנחנו כבר הרבה זמן פה.
אבל אנחנו לא רוצים לשלם,
כי עדיין לא החנינו,
לכן אנחנו ממשיכים להסתובב ולהסתובב.
מתעלמים מהעובדה שבכל שעה שעוברת,
המונה מתקתק,
וסכום התשלום תופח.
איך הגענו למצב הזה?
נכנסנו לחניון במהירות,
בלי לקרוא טוב את השלטים.
קראנו את השלט - "שעה ראשונה חינם",
אבל לא שמנו לב שיש עוד שלט - "החניון מלא".
בפרשת "שמות" אנו קוראים על הפעם הראשונה,
של התגלות הנבואה למשה רבנו.
משה מגיע עם צאנו להר חורב,
ושם הוא מבחין בשיח קוצני שנקרא "סנה"-
בוער באש ולא נאכל.
חז"ל מלמדים אותנו,
שהסנה הוא סוג של שיח, שעוף יכול להיכנס בקלות אל בין עליו,
אבל אינו יכול לצאת ממנו.
זה סוג של עלים אשר קל להיכנס אליהם,
אך קשה מאוד לצאת.
אם אדם הכניס את ידו אליו,
היד נכנסת בקלות אבל העלים סוגרים עליה,
ואין באפשרותו להשיב את היד לאחור ללא פציעה.
כך בני ישראל, נכנסו לשעבוד במצרים בקלות "בפה רך",
אבל כדי לצאת בשלום - הם זקוקים לניסים.
"וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ"
(שמות א , יג)
פרך = פה רך.
(שמות רבה)
כדי לשעבד עם שלם,
השלטון צריך לפעול בטקטיקה,
שלא תעורר התנגדות.
לדבר בצורה רכה ובנועם.
לתת הרגשה כאילו באמת דואגים לביטחון ושלום הציבור.
לשמש דוגמה אישית (כביכול) ו"לתת כתף" ראשונה,
לפני שממשיכים עם הציבור.
זה מה שעשה פרעה - וכך זה נמשך עד היום.
כל שיעבוד חייב להתחיל בהונאה.
עם ישראל נמצאים במלכודת.
מלכודת השעבוד.
אנחנו כלואים בחניון,
ולא מוצאים חניה לנפשנו.
כל כך הרחיקו אותנו מהיהדות,
שנותרנו ללא החוסן והכוחות שטמונים בנו,
מעצם היותנו יהודים.
מה יכול להוציא אותנו מהמלכוד הזה?
יש שתי דרכים-
אחת מוכרת אך כואבת.
השנייה נסתרת אבל נעימה.
אפשר לשלם בכוחות עצמנו,
תשלום מלא ביציאה מהחניון,
אפילו שלא קיבלנו שירות.
זה יכאב לנו מאוד בכיס,
וגם לא בטוח שנמצא חניון אחר פנוי.
ואפשר לחפש את בעל החניון,
לשתף אותו שלא קראנו טוב את השלטים,
ונכנסו לחניון המלא, למרות האזהרות.
להתחנן בפניו שיפתח לנו את המחסום בלי שנשלם,
ויגלה לנו היכן ניתן למצוא חניון חדש ומרווח.
איך החל תהליך הגאולה במצרים?
נולד משה רבנו שהוא בבחינת "דעת".
רק אז הרגישו בני ישראל שהנשמה שלהם נמצאת בגלות.
הם הבינו את החיסרון הנורא,
וחשו את הגלות הכבדה.
הם נאנחו וזעקו וכך הצליחו להעלות את צעקתם,
ומתוך כך להוריד את גאולתם.
"וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ
וַתַּעַל שַׁוְעָתָם"
מה שהיה הוא שיהיה.
משיח נולד והוא כאן.
כולנו מרגישים היטב שאנחנו בגלות.
אף אחד כבר לא משלה את עצמו,
שנחזור לשיגרע,
ותקופת טרום קורונה תשוב מעצמה.
זה לא יקרה וגם לא רצוי.
צריך לזעוק מעומק ליבנו לבורא,
מתוך ההבנה שאין לנו על מי להישען-
אלא רק עליו.
כך נוריד את הגאולה לעולם.
"וַיֹּאמֶר ה'
רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם
וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו
כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו
וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם
וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא
אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה
אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ"
