האם צריך לאגור מזון למצבי ה"חירום" שמתכננים לנו? ומה ניתן ללמוד מיוסף הצדיק שהציל את מצרים?

מפחידים אותנו במתקפות סייבר, בהחשכה,

בסופרמרקטים ריקים, בחלוקת מים כמו בימי הצנע,

ובעוד דברים מייאשים.

רובנו מתלבטים מה לעשות ואיך להיערך לדבר הזה.

יש מביננו שאגרו מים ומזון עוד מלפני שנה וחצי,

וכבר הפכו לפגי תוקף,

ובינתיים שום דבר מהתחזיות הקודרות לא התממש.

מה עושים?

כמו בכל דבר אחר בחיים,

התורה מדריכה אותנו גם לגבי היערכות למצבי חירום.

בפרשת השבוע מִקֵּץ,

יוסף פותר לפרעה את חלומותיו,

על שבע הפרות השמנות והרזות,

ועל שבע השיבולים המלאות והיבשות,

ומבשר לו שעתידים לבוא על מצרים,

שבע שנות שובע,

ולאחריהן שבע שנות רעב קשות מאוד.

ההמלצה היא למנות,

"אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם"

(בראשית מא , לג)

ולמה?

כדי לאגור ולאחסן תבואה לשנות הרעב שיבואו.

התורה מציינת שצריך למשימה כזו "איש נבון וחכם".

האם לא יספיק לכך מנהל מחסנים עם ניסיון,

שידע איך לאפסן היטב את כל המזון,

כדי שיישמר לתקופת הרעב?

בשביל מה מדגישה התורה,

שהוא צריך להיות גם "נבון וחכם"?

המשנה במסכת אבות פרק ב',

מלמדת אותנו שהחכם הוא זה שרואה את הנולד.

לא שהוא חוזה את מה שעתיד להיוולד.

אלא, רואה אותו כאילו כבר נולד.

מצייר לעצמו את העתיד - כאילו הוא כבר כאן.

אדם כזה הוא אדם חכם.

יוסף אומר לפרעה,

אתה צריך אדם שידע להתכונן כמו שצריך לשנות הרעב.

בשביל זה הוא צריך להרגיש את הרעב,

גם בשנות השובע,

ומתוך כך להנהיג את המדינה בשיקול דעת.

לחיות את שעתיד להיוולד,

כאילו כבר נולד,

ועל פי זה להתנהל.

אדם כזה לא יאבד אפילו שיבולת אחת בשנות השובע,

כי הוא יידע כמה שהיא תהיה יקרת ערך בשנות הרעב.

כאשר אדם מוקף בשפע,

ולמרות שהוא יודע בוודאות,

שהשפע הזה עתיד להסתיים,

ולהחליף את מקומו בחוסר,

קשה לו להתנהל,

כאילו הוא כבר נמצא במצב החוסר.

הוא ממשיך לנהל עסקים כרגיל,

למרות שבתוך תוכו,

מקננת הידיעה שזה מצב זמני שעומד להסתיים,

אך הוא מעדיף להדחיק את זה.

זה מה שקורה לנו.

אנחנו יודעים שהבורא יתברך,

מאותת לנו כבר שנתיים.

מנסה להעיר אותנו בצורה הכי עדינה שיכולה להיות.

כמו שהנשר מעיר את גוזליו, לפני שנוחת בקן -

"כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף"

(דברים לב , יא)

אנחנו יודעים שצריך לשמור שבת,

כי אחרת אנחנו מסכנים את עצמנו.

ובכל אופן אנחנו לא שומרים.

אנחנו יודעים שצריך לקיים את מצוות התורה,

כי כך הוא ציווה,

ורק לטובתנו.

ובכל זאת אנחנו נמנעים מזה.

אנחנו ערים מאוד למצב.

רואים איך בכל יום טבעת החנק מתהדקת עוד יותר.

ובכל זאת בוחרים להעביר ביקורת,

על אנשים אחרים שנראים בעינינו כרדומים.

אבל מה איתנו?

האם אנחנו התעוררנו?

הזמן אוזל, ואנחנו ממשיכים לישון.

על הגוף שלנו אנחנו מצליחים לשמור (בינתיים),

אבל מה עם הנשמה?

עוד מעט יגיעו שנות הרעב.

איזה רעב?

הרעב הרוחני.

אבל איתן תתבטל הבחירה החופשית.

לא נוכל לשלוט בזה יותר,

והצער יהיה גדול מנשוא.

כדאי להיות חכמים כבר מעכשיו,

ולהכין את האסמים שלנו בהתאם -

גם הגשמיים,

אבל בעיקר הרוחניים.

" הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה'

וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

לֹא רָעָב לַלֶּחֶם

וְלֹא צָמָא לַמַּיִם

כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה' "

(עמוס ח , יא)